מיומנה של רווקה: איזה כיף שיש המון חברים…

קודמת לשיטות הממוחשבות קלאסיקת החברים והמכרים. אני חשה רצון עז, וגם חובה לאומית, להביא בפני בני עמי מספר פרופילים נפוצים שלהם. גזרו ושמרו (לנפשותיכם):

 מאת מיס אס

 עודנו כאן: הודעות, פניות ועוד חיפושים. הבעשערט (ו/או מכתוב לספרדים שבינינו) שלנו תקוע בפקק תנועה מעצבן (רד, רד כבר מהסוס הלבן! לא שמעת על מוניות שירות?).

 קודמת לשיטות הממוחשבות קלאסיקת החברים והמכרים. אני חשה רצון עז, וגם חובה לאומית, להביא בפני בני עמי מספר פרופילים נפוצים שלהם. גזרו ושמרו (לנפשותיכם): 

הנשואים הטריים – רווק בסביבה? מפגע אקולוגי שיש למגרו. הם יכירו לכם כל מי שיש לו דופק (ויתפשרו גם על זה), כדי שמישהו יסבול כמותם, רצוי יותר, וזה למרות הכרזותיהם הנשנות כל מספר שניות "נישואין, אהה אושר כה רב!" (באותה נשימה עם: "מאמי מה עם הזבל? כמה פעמים אני עוד אגיד?").  

הם עובדים כצוות, מתמחים במלכודות כגון "תבואי לקפה… מזמן לא ביקרת אותנו…" וחתומים על שאלות סטייל: "אז מה אם יש לו שיניים תותבות? מה זה הבררנות הזו?", ו/או "ארבע פעמים פשיטת רגל? על זה את פוסלת?" ו/או "אז מה אם את דוקטור לגנטיקה והוא מוכר פיצוחים בן 50?". 

הנשואות טוב – מוקפות להנאתן אחים/בני דודים/חברים חמודים ומוצלחים לטיפוח וניפוח האגו, כאלה שאנחנו עמלות כנמלים לאתר, אבל זוכות לרוב רק לצפות בם בעיניים כלות, כמו משה רבנו בשעתו.

הן תמיד, אבל תמיד, יתייעצו איתכן את מי להכיר למי ("ג' הטייס החתיך מתאים לבת דודתי דרגה 6, שושנה הגרושה פלוס שבעה?"), בעודכן מסמנות להן בתנועות ידיים היסטריות: "הלו!!! מה איתי???".

האופציות שיוצאות מהן הן בדרך כלל חבר'ה שטרם הגיעה אליהם בשורת הדיאודורנט. המחמאות היחידות שלהן: "את בחורה ברכה… כולם מתחתנים אחרייך, רק לא איתך…".    

הן אף פעם לא חושבות עליכן, ואם כבר מחול מחלתן על כבודכן וביקשתן, הן מנפנפות אתכן כמו יתוש טורדני, בשל החשש הפולני-לגיטימי שחברה, ועוד טובה, תגמור רחמנא ליצלן עם בחור שווה יותר משלהן.

הנשואים הוותיקים –  נושאי דגל: "תוחזר התוכנית קשר משפחתי!". נשואים עוד מגיל העשרה למישהו שהכירו בפעוטון, המסיבות שלהם מזכירות את תיבת נוח. הם חושבים ש"בליינדייט" זה מכשיר חשמלי, ולרוב מתגוררים ביישובים עם שמות כמו: "פסגת דרדר", מבודדים במתכוון מביצות למיניהן. 

סימני ההיכר שלהם הם תובנות כדוגמת "הלחצת אותו, למה לשאול מה הוא עושה?" לצלילי הבכי שלכם, וכן עצות נוטפות טאקט, בסגנון "אם רק תבחרי אותם נכון", או "מה הסיפור שלך? תביאי ילד לבד!".  

החברים של החברים – מכירים אתכם באופן שטחי ביותר, בעיקר מישיבה באותו שולחן בחתונות. מאופיינים בשאיפה עזה לדופלקס עם נוף, בסמוך ליושב במרומים. הם בגילכם, נראים כאילו פתחו בפניכם צוהר לעולם רווי הצעות, אבל למעשה עוסקים במלאכה נלוזה של מצוות על חשבונכם, בדמות שידוכים יד חמישית במצב רע ("אחותה של השכנה שלי, מכירה מישהי שיש לה חברה עם אח רווק… או שאולי זה אחות…").

בשובכם מעוד דייט כושל שרקחו אתם נודרים להצטרף למנזר, וכשהם מתקשרים אחר כך לתחקר, תאחלו להם בשפתיים קפוצות: "תודה רבה, מי ייתן ואוכל להשיב לך יום אחד…".   

השומרונים הטובים – זר שפגשתם אצל רופא השיניים, בעודכם הלומי טיפול שורש מכדי להביע התנגדות כלשהי; פדיקוריסטית משופמת שמגרדת לכן באדיקות במוח ולא רק ברגליים; פנסיונרית חביבה בה נתקלתם במכולת כשכל מה שחיפשתם זה חלב, ובמקרה, רק במקרה, יש לה נכד בן 45 שמטייל מזה שנתיים במזרח ולאחרונה פיתח געגועים לקלופס של סבתא ; שכן בבניין בו אתם מתגוררים, המודע למנהגכם לרדת לתיבת הדואר מוזנחים במיוחד, גם בא פה בחשבון, ראו הוזהרתם.

אל נא תטעו: אהבת עולם אהבתי את הסובבים אותי, הורים, אחים וחברים, נשואים וגם לא נשואים. אבל מה לעשות, בשדכנות הם איומים.