אז תקראו לי מגנום ביץ', ככה זה

את יוצאת מהבית ומהמרחב הווירטואלי חמושה בפנטזיות שנולדות מהרגע הראשון שאת שומעת את הקול שלו, מדמיינת איך תסתכלי לו בעיניים ותדעי שזה זה, לובשת ג'ינס וסוודר של תקוות – ובבת אחת הכל נעלם ברגע שהוא מתיישב מולך
 

מאת מיקה

כשאת יוצאת עם מישהו לבליינד דייט ויודעת שזה לא זה כבר מהרגע הראשון, זה כמו לראות את הסרט "טיטניק" בפעם המיליון: את יודעת מתי הוא יטבע ולמה, אבל נשארת לראות עד הסוף. כי מה יש לעשות, וחוץ מזה - הוא חתיך ליאו, ודי משעמם לי עכשיו, אז שיהיה. שעתיים-שלוש וזה נגמר.

כשהוא נכנס למרחב האפלולי עם המוזיקה העאלק דיפ האוס שקר כלשהו דיג'יי וואטאבר שנקרא בר שסבבה להיות בו, כי האור או חוסר האור עושה טוב לכולנו, הייתי כל כך מופתעת מעצמי שהרמתי את היד וחייכתי חיוך שחובק בתוכו עוד אכזבה שוואלה, זה לא הגבר שאיתו אני נוסעת לצימר בחגים. פלא שלא הסתובבתי ל"מחפשות" שלידי ופתחתי איתן בשיחה קולחת על כלום או על עזה או משהו. מה, אני? לא לא, קוראים לי מיקה, אני בכלל לא מפה. סורי חמוד. יאללה ביי... 

את יוצאת מהבית ומהמרחב הווירטואלי חמושה בפנטזיות שנולדות מהרגע הראשון שאת שומעת את הקול שלו, מדמיינת איך תסתכלי לו בעיניים ותדעי שזה זה, לובשת ג'ינס וסוודר של תקוות – ובבת אחת הכל נעלם ברגע שהוא מתיישב מולך ואת לא מאמינה כמה זמן לוקח לגמור מרטיני... מתי זה ייגמר?
 

מחר אני כבר משנה את שמו בסלולרי שלי ל"לא לענות #112"

אני יודעת שמרטיני זה הכי ניינטיז, ואין לי שאיפות להיות קרי בראדשו מודל 2009, אבל מה, להזמין חצי גולדסטאר? לא נעים. אשה וכאלה, וצריך לעשות פה רושם חיובי, גם אם מחר אני כבר משנה את שמו בסלולרי שלי ל"לא לענות #112" חשוב לי תמיד (ותודו שגם לכן) להשאיר אחריי שובל של "יא אללה, איזה מדהימה היא". לא יודעת למה זה, אולי חסך שהוטבע בי, כי עד גיל 18 לא הייתי איך לומר אטרקטיבית במיוחד. הפכתי מארטיק שוקו-בננה מאוס ומוכר, מתחנן שמישהו עדיין יקנה אותו במכולת, למגנום תשוקת הכרמל והאגוז. אז מעכשיו בא לי שירצו אותי, טוב? ותקראו לי מגה ביץ' (מגנום ביץ'?), ככה זה וזהו. תודה. 

בכל אופן, איפה היינו? כן, על הבר. הוא לא גבוה, ופחוס כזה, ובכלל שום דבר בו לא מזכיר לי את אבא שלי (אלקטרה, מסרי ד"ש בבית). ומה נראה לו שהוא מזמין צ'ייסר של סאוזה וגרולש? מה הוא, סקוטי? אני כועסת שיצאתי מהבית, בשביל מה? בשביל 175 (כן, הוא אמר 180) של מנהל השקעות? מתיימר להסתכל לי בעומק לתוך העיניים, ו"לקרוא אותי".  חולה על אלה. כן, אתה רואה עלי שאני מה? עצמאית אך רגישה? אותך לאורי גלר, בייבי!

 
עכשיו אני צריכה למצוא אותו או להפסיק לחפש - והוא יגיע

הלכתי הביתה, לבד. נכנסתי פנימה ונשמתי לרווחה. ידעתי שלא יהיה לי פשוט אחרי מתן, למרות שאני יודעת שלעזוב אותו היתה ההחלטה הכי טובה שיכולתי להחליט, כי מי רוצה לחיות עם מוסוליני? חפשתי את מיקה כבר כמה חודשים, מצאתי  אותה בספרים שקניתי לי באהבה אחרי פגישה בעבודה, בספה אדומה שעלתה לי מלא כסף ובשקט של שישי בצהריים. מצאתי אותה בלכתוב ובלהרשות לעצמי להיות צינית כאוות נפשי, נקיה מביקורת נוקבת ותמידית. מותר לי להתרגש מפרסומת בטלוויזיה בלי להקרא"אוכלת ראש רגשנית".  ועכשיו אני צריכה למצוא אותו או להפסיק לחפש - והוא יגיע. ויאהב אותי ככה. ואני אותו. אבל איפה הוא לעזאזל?

 אני חושבת שהבעיה של רווקות בנות 28-35 (אחרי 35 ה"בעיה" אחרת קצת וקשורה ללחצים אחרים פיזיים שלהן ושל הסביבה, אבל זה כבר סיפור אחר) היא שאנחנו יודעות, יותר מדי יודעות, מה כן ומה לא. והכל שבלוני כזה מתרכז במין טבלאות אקסל דמיוניות שאנחנו כותבות לעצמנו, על "איך הוא יהיה". יש שם כל מיני קטגוריות, למשל: "אמא שלו",  "הריח שלו", "איזה ספרים יש לו בספריה", "איך הוא יאהב אותי עם עוד שלושה קילו", "סדר וניקיון", "התנהלות חברתית", "עיסוק" וכיוצא בזה. כל מה שסוטה ממנה חייב להיות מעניין ושונה בקטע מגניב כזה, וזה הופך להיות כמעט בלתי אפשרי, שלא לומר לא הוגן. כי מה אני,  מושלמת? לא! אבל שיאהב אותי ככה. אני זו אני, טוב?!

ואז אנחנו מסתובבות בעולם ומחפשות אותו, ולא מאמינות שהוא לא בא. כי מה שהיה רומנטי וחמוד פעם כבר פשוט לא בא טוב עם המיני-קריירה פלוס פילוסופיות חיים שפיתחנו לעצמנו...

עד הפעם הבאה,

מיקה